לפנטז עם הלקוחות

לפנטז עם הלקוחות

קטע מתוך כתבתו  של אלכס דורון ממעריב

נגה ברג נישרי מספרת על לקוחות שרוצים "אופי ים תיכוני" לבתיהם מה זה אומר?

חלונות כחולים וקטנים, גגות שטוחים לבנים בוגונביליות סגולות ואדומות מטפסות על הקירות המחוספסים משהו, מדרגות חיצוניות שמובילות למרפסת גג, עם פרגולה שפונה אל הים או איזה גפן מטפסת? מה???

"אני לא נלחמת בחלום של מישהו, לדעתי זה נהדר שיש חלום".

אבל עם זאת מכוונת אותו שעם החלום, ירצה לכוון לרמת תכנון גבוהה שתתלכד ותתמזג עם גישתי המקצועית שאומרת :

בית מורכב מפינות ממה שאדריכלים מכנים חללים שיש להם תפקיד ויש ביניהם זרימה קשר ותנועה, ולפעמים הם משתפים פעולה אחד עם השני, הבית הוא לא אוסף של קירות, חייב להיות רעיון בתכנון,

לדוגמא : ציר מרכזי, מעברים משניים, פינות וחללים כמו רחוב ראשי בעיר עם כיכר מרכזית עם רחובות משניים עם רחבה גדולה להתכנסות, עם פארקים ירוקים, עם מבני ציבור וקהילה,

בדיוק כמו שאמר האדריכל הרומאי וויטוריוס :"בית ,זה כמו עיר ועיר זה כמו בית".

אדם אסור לו שילך לאיבוד בתוך הבית שלו.

יש כאלה שבאים עם רעיונות "משוגעים"(תלוי בעיני המסתכל)?

כמו אותו לקוח שביקש שאתכנן לו בית  שירגיש בו בחוץ, מבחינתו דווקא החצר היא מרכז חייו.

ואכן הבית תוכנן סביב חצר גדולה פנימית בתוכה בריכה קטנה גקוזי ועץ זית העומד במרכז החצר המרוצפת בחלקה באבן גסה שהובאה מההרים הסמוכים לבית המגורים.

החדרים המטבח וגם חדרי הרחצה כולם פונים לחצר הפנימית המהווה גם חלל המגורים של הבית גם בחורף תחת כיפת השמים. בחצר יש אקווריום ענק וכאשר הוא מתקלח שומע ציוץ של ציפורים מכלוב גדול שעומד בחצר הפנימית.

וכאשר הוא רוצה ללכת לחדר השינה הוא עובר דרך החצר הפנימית אל חדר השינה?

"נימצא בבית וחי בחוץ" הגשים חלום.

היא משתמשת בחומרים זמינים ויש הרבה ובעלויות שוות לכל נפש.

בעניין הזה אני "מרובעת" אלי מגיעים ישראלים שלוקחים משכנתא, לא דווקא העשירון העליון

למרות שלשם אני חולמת להגיע.

"אני משתדלת לתכנן בתים שישרתו את בעליהם ולא ההפך" ולאו דווקא בתים המהווים תפאורות לז'ורנלים.

תכננתי פעם בית שבו יש קסקדה, מפל של חללים כלומר:

דירה אורכית, עם חללים בסדר יורד כמו במדרון, לא בדיוק חמישה מפלסים אבל בכל זאת כל חדר נמוך מקודמו בכ- 60 ס"מ בשרשרת הזו. "הבית מתחיל בפינת הילדים וממנה מגיעים לפינת אוכל ולאחר מכן לחלל המגורים הסלון ולאחר מכן לחצר סגורה מין חלל מתמשך עשוי חוליות של חללים קטנים וסגורים ומכל חלל יוצאים לחצר

רעיון אדריכלי מדהים ומיוחד במינו.

בעבר נטו אדריכלים לתכנן כל בית כך שבו יהיה איזה חדר מרכזי להתכנסות משפחתית האם כך זה היום?

הישראלים אינם איטלקים, או צרפתים….

לשבת יחד כל המשפחה זה האידיאל.

אצלנו אם זה קורה, זה מתרחש אולי פעם בשבוע ובכלל הדגם האיטלקי או הצרפתי של התכנסות משפחתית שנמשכת שעות נימצא כנראה בסרטים.

אפילו במשפחות הדתיות, ההתכנסות הזו היא מוגבלת,

פעם בשבוע שלאחריה כל אחד מבני הבית "נעלם" לפינתו מכאן שבבית הישראלי צריכות להיות הרבה פינות לפעילות יחידים ו/או מעטים.

הרבה לקוחות שלי ביקשו לוותר על פינת אוכל בכלל לטובת פינות  אחרות, טלוויזיה  מחשב  ומטבח,

החשוב הוא שגם בתכנון הפנים  אני מערבת את לקוחותיי אומנם מכוונת אותם לצבע  לסגנון או יותר נכון לאווירה שרוצה לקבל בכל חלל בבית, אני לא קובעת, לא כופה את עצמי, הכול נעשה בשיתוף פעולה.

בצורה זו אני מחברת את  לקוחותיי אל ביתם  הם אוהבים את הגישה הזו  ומרגישים שותפים לתכנון. הם מעורבים הם באים לשמוע עצות והמלצות הם יושבים במשרדי ומעיינים בקטלוגים ובספרים הם לומדים את הנושא, פנטזיות וכיף……

לבנות בית לדעתי זה כמו להביא ילד לעולם, זה כמו לידה שבה משתתפים ההורים וגם ה"דולה".

 לבנות בית זה תהליך שבו משתתפים לא רק היוזמים בעלי הבית אלא גם האדריכל.